החורבן עדיין כאן

עם ישראל מציין בצום את י"ז בתמוז וזוכר את היום שבו הבקיעו כוחות טיטוס הרומי את חומות ירושלים בימי בית שני וביניהם שלשה שבועות שנקראים בין המצרים עד לחורבן בית המקדש. נהוג בימים אלו לעשות חשבון נפש ובימינו כולנו מרגישים יותר מתמיד שאנו חייבים להתבונן על עצמנו, באיזה מצב אנחנו ולעשות בדק בית רציני ביחסים שלנו זה עם זה ועד מתי. בתוך תוכנו ממש ביננו ישנם אנשים שלא מוכני בשום אופן להתאחד ולהתחבר למרות הפערים וההבדלים בדעות ורצונות והיו מוכנים לוותר על הכול ולשבור את כל החומות של עם ישראל ששומרות עלינו. הפילוג וריחוק הוא קיים בכל מקום לא רק בנבחרי הציבור, הוא בתוכנו ממש, בבית בין בני המשפחה, בין כולנו ברחוב. עם ישראל הוא לא כשאר העמים ואף פעם גם לא יהיה כזה. עם ישראל הוא אוסף של עמים קטנים שהתאספו סביב אברהם בימי בבל העתיקה ודגלו באיחוד וחיבור העם עד להרגשת ואהבת לרעך כמוך, לפי קבלה לעם, אברהם לימד אותם שיטה איך להתעלות מעל כל המחלוקות הבדלים שונות וייחודיות של כל אחד. גם כשהקמנו את מדינת ישראל בארץ ישראל זה עדיין לא אומר שאנו מקיימים את שיטת התיקון שאותה לימד אברהם אבינו והשנאת חינם שקיימת היום בעם ישראל היא זו שסודקת ושוברת את החומות כמו שאז נשברו הן נשברות גם היום. הקשר בין שנאה ביננו בתוך העם, הפילוג והריחוק לבין הלחץ שאנו חווים מכל כיוון אפשרי קיים ויישאר עד שנסכים לשבת יחד למרות ההבדלים והסכים למטרה אחת משותפת ומעליה כמו שאומרים לכסות את כל הפשעים באהבה. כל הסימנים החיצוניים של חורבן הבית ושבירת החומות הם בעצם כוחות פנימיים שלנו בתוכנו בעם ישראל. זה לא כוח זר חיצוני שמאיים להרוס ולהשמיד אותנו, זה אנחנו בעצמנו גורמים לכל התופעות האלה. היחס הזה שלנו זה לזה נקרא חורבן שכולנו מעדיפים ורודפים אחר חיצוניות וחומריות ואיבדנו לחלוטין את הערכים הפנימיים שמהם הגענו משורשנו כעם. הערכים של עזרה הדדית, מחשבה טובה על האחר, חיבור בין הלבבות שלנו. היום אנו כול כך רחוקים משורשנו והשנאה ששוררת בכל מקום נראית לנו טבעית. החורבן שהיה אז בימי בית שני נמשך עד היום והמקום הרוחני הגבוה שעם ישראל היה בזמנו אבד ונעלם לחלוטין בגשמיות וחומריות עכורה.